<h1>ספר הבתים הלכ' תפילה שער שמיני ס"א</h1>
<h2>דף ל.</h2>
שמנה דברים צריך המתפלל להזהר בהם ולעשותן, ואלו הן עמידה, נכח המקדש, תקון הגוף, תקון המלבוש, תקון המקום, השוית הקול, הכרעה, השתחואה. עמידה כיצד אין מתפלל אלא מעומד היה יושב בספינה או בעגלה אם יכול לעמוד עומד ואם לאו יתפלל והוא מהלך. והרב בעל התוספות כתב שאם מתפלל הביננו שהיא תפלה קצרה מתפלל מעומד, אבל אם מתפלל שמנה עשרה אין צריך לעמוד. ויש מי שכתב שאפי' המתפלל הביננו אין צריך לעמוד אם היה יושב אלא שעומד במקומו ולא יתפלל כשהוא מהלך, וכן הדין בשמנה עשרה בדרך. ויש מי שכתב שאם אין דעתו מיושבת עליו מפני עכוב הדרך אם עומד במקומו מתפלל והוא מהלך. וזה נראה עיקר. כללו של דבר לעולם יתפלל אדם באותו דרך שיראה לו שבה לבו יותר מיושב עומד או מהלך או יושב. כתב הר"ם היה רוכב על גבי בהמה אע"פ שיש לו מי שיאחז בהמתו לא ירד אלא יושב במקומו ומתפלל כדי שתהא דעתו מיושבת עליו. יש מי שכתב שאם רצה לירד ירד. ויש מי שכתב שלא ירד כלל שאין דעתו מיושבת עליו כל זמן שעומד מפני טרדת הדרך אלא מתפלל והוא רוכב. ויש מי שכתב שלא ירד אלא מעכב בהמתו עד שיתפלל במקומו שמנה עשרה. ויש מי שאמר שמעכב בהמתו בשלש ראשונות ושלש אחרונות. והרב רבינו שלמה כתב שאין צריך להעמיד בהמתו כלל מפני שקשה עליו עכוב הדרך. וזה נראה עיקר. כתב הריא"ג זקן או חולה שאינו יכול לעמוד ישב במקומו ויתפלל, לא יהא אלא כרוכב על החמור שיושב ומתפלל במקומו. והר"ם כתב חולה מתפלל אפי' שוכב על צדו והוא שיכול לכוין דעתו. נמצא כתוב בתשובת הגאונים סוחר שאינו יכול לעזוב מקחו ישב במקומו ויתפלל, לפי שאין דעתו מיושבת עליו אם יעזוב מקחו וכן כל כיוצא בזה הענין. כתב אחד מן הגדולים מי שהתפלל שמנה עשרה שלא מעומד כגון מהלך בדרך או מפני דחק אחר צריך לחזור ולהתפלל מעומד כשהוא בביתו או כשיהיה לו פנאי לעמוד. ויש מי שכתב כיון שעמידה אינה מעכבת וכבר יצא ידי חובתו במה שהתפלל שלא מעומד אין צריך לחזור ולהתפלל, אלא (אם התפלל) [אם כיון דעתו יתפלל] בתורת נדבה, או בתורת חובה אם לא כיון דעתו.
